אנשי בראשית. מאת: תמר בן יוסף

"אודסה, כמו האזור שממנו בא אבי, עברה מיד ליד תחת המהפכה הרוסית והמלחמה. אבי, כמובן, לא השמיע מילה על זה. פעם, בילדותי המוקדמת, שאלתי אותו על הצלקת בצורת פרסה שבצד ראשו. "סוס דרך עליי בפוגרום", הוא ענה באופן ענייני." || תמר בן יוסף נזכרת כיצד הוריה בראו עצמם מחדש בארץ ישראל – ללא ערגה לדווי הניכר שהותירו מאחור.

איני זוכרת דיבורי "שלילת הגולה" בבית הוריי. אני זוכרת מחיקה של הגולה. הוריי בעיקר שתקו את סיפור חייהם עד הגיעם לארץ. הם כאילו נולדו מחדש בהגיעם לכאן – אבי, אליעזר, ב-1920; אמי, שושנה, ב-1925.

'מעמק עכור – בחזרה לשלילת הגלות', שער הגיליון השני של כתב העת 'אשמורת שלישית'

אמי, במיוחד, המעיטה לדבר על ילדותה ונעוריה. היא גדלה בצפון-מזרח פולין, באזור יהודי מובהק. ילדותה עברה עליה בכפר נידח, ליד מפעל הטקסטיל של סבי. בהגיעה לגיל בית ספר תיכון, היא נשלחה לחיות אצל דודיה בביאליסטוק, שם התרכזה המשפחה הרחבה. הם היו אנשי עסקים, בעלי מקצועות חופשיים, אמידים ומשכילים במונחי תקופתם. הם עטפו אותה באהבה ובפינוקים.

ביאליסטוק עברה מיד ליד בראשית המאה העשרים. מהרוסים, לגרמנים, לביילורוסים ושוב לרוסים. בתוך כך, ניטשו בה קרבות מלחמת העולם הראשונה ואירועים אלימים אחרים. מאוחר יותר, בשואה, כל יושביה היהודים נכחדו. אמי סיפרה מעט על ילדותה ונעוריה. מה שנותר אצלי בעיקר הוא משפט אחד חוזר שלה: "שכף רגלך לא תדרוך בפולין". המשפט הזה מספיק לי כדי שלא אחפש בפולין את מה שכביכול הם שורשיי.

אבי גדל בקוטב הנגדי מאמי, בעיירת חסידים בפלך ווהלין בצפון-מערב אוקראינה. זו היתה עיירה יהודית אופיינית של מלאכה, תעשייה זעירה, מסחר, ובעיקר עוני. סבי כמו אביו וסבו לפניו מצא את פרנסתו הדלה כמלמד תינוקות. קרבות מלחמת העולם הראשונה ניטשו סמוך לביתם, ועם תחילת המלחמה, ב-1914, נהרסה העיירה כליל ואבי ומשפחתו ברחו לעיר המחוז, לוצק. מעולם לא הבנתי, והאמת היא שגם לא שאלתי, ממה הם חיו. אבל הסיפור הבא אולי יבהיר חלק מזה.

אבי, שהיה נער, נשלח ללמוד בישיבה, שם נסמך לשולחנה של משפחה אחרת מדי יום. על החוויה המרנינה של תחנונים ל"יום" אצל ה"גביר" הוא סיפר לי בסוף ימיו, ופרץ בבכי.

כל הסבר נוסף, איך זה שנער צעיר משאיר הכול מאחוריו, היה מיותר. הוא ברח לישיבה התיכונית המפורסמת שפעלה אז באודסה. אודסה, כמו האזור שממנו בא אבי, עברה מיד ליד תחת המהפכה הרוסית והמלחמה. אבי, כמובן, לא השמיע מלה על זה.  פעם, בילדותי המוקדמת, שאלתי אותו על הצלקת בצורת פרסה שבצד ראשו. "סוס דרך עליי בפוגרום", הוא ענה באופן ענייני.

עשרות שנים מאוחר יותר, קראתי את "חיל הפרשים" של איסאק באבל – קובץ סיפורים על החיים ברוסיה ובאוקראינה. באבל גדל באודסה, השתתף בקרבות מלחמת העולם הראשונה, והצטרף מאוחר יותר כעיתונאי לצבא האדום. ספרו מלא בתיאורים ריאליסטיים להחריד של שחיטת יהודים. קראתי כמה עשרות עמודים, לא ישנתי כמה לילות, קלטתי (מבלי שיהיו לי לכך הוכחות מוצקות) שזה מה שאבי חווה, והעפתי את הספר מהבית.

הוריי, כאמור, לא דיברו. הם באו לכאן להפוך לאנשים אחרים. צילום סטודיו אחד תופש את אמי היפה באחד מימיה הראשונים בארץ. שמלה פלסטינית רקומה, כיסוי ראש רקום, כד חרס על כתפה, ממש רבקה התנ"כית. הצילום, לגאוות אמי, הוצג במשך חודשים בחלון הראווה של צלם חיפאי. בתמונת נישואיהם, מ-1928, הוריי, שניהם בחולצות כותנה בהירות פתוחות צווארון. תלתליהם פרועים, מבט נלהב בעיניהם.

כשהיו כבר בני ארבעים ויותר, הוריי בנו את ביתם הראשון ברמתיים. גג אדום, סיד לבן, מרפסת בחזית. המרפסת הגדולה היתה עטופה כולה בגפן מטפסת. לאורחים שישבו על כיסאות הבד, אמי הגישה פירות טריים בליווי ההזמנה "תתכבדו, מפרי הארץ".

אמי בזה לכל מי שהגיש אוכל "גלותי" – קישקע, רגל קרושה, תבשילי בשר כבדים. היא עצמה בישלה אוכל "ארץ-ישראלי". אף שאהבה מאוד להתגנדר, היא נזהרה מאוד מכל סממן של בורגנות פולנית – איפור מוגזם, תכשיטי זהב, טבעות יהלום.

הוריי ברחו מריהוט בעלבתי, מרכוש מיותר, מעמידה על המקח, מספסרות פיננסית, ומתחמנות יהודית. מה עוד נאמר על שלילת הגולה? היא בדמי. גם במחשבה חוזרת, היא נתפשת בעיניי כנס שקרה לנו. הנה אני, רק דור שני בארץ, מביטה ישר לעיני המפלצת, לא מחביאה אותה במרתף.

אני מספרת לילדיי ולנכדיי על הגולה. אני לוקחת אותם למקומות שבהם הוריי בראו את עולמם מחדש. רק בעת כתיבת הטקסט עכשיו, אני קולטת איזו שטיפת מוח אני עושה להם. האמת? לא אכפת לי. בעיניי, שלילת הגולה היא היסוד בבניית השייכות השלמה למדינה ולארץ.

• תמר בן יוסף היא כלכלנית ועיתונאית. לשעבר, סמנכ"ל תכנון וכלכלה במשרד התעשייה והמסחר, ופרשנית כלכלית בעיתון גלובס. בעלת הבלוג "עידן השוק החופשי". 
• המאמר פורסם בגיליון השני של כתב העת 'אשמורת שלישית', 'מעמק עכור -בחזרה לשלילת הגלות', שראה אור באוגוסט 2016 מטעם עמותת שבעים פנים לציונות. לרכישת מנוי לחצו כאן