תכנית 'עיונים בכתבי הציונות' במכינת תבור תשע"ח (2018)

"ציונות היא מודעות להשתייכות לעם היהודי והודאה בכך בגאווה! היא זיקה ושמירה על מדינת ישראל בתור מדינת העם היהודי… ציונות היא שמירה על חיבור תמידי להיסטוריה של המדינה… היא אהבת המדינה והארץ. ציונות היא הרצון היהודי לחיים ולהתפתחות… היא תחושת שייכות לארץ, הרצון לשמור עליה ולחיות בה… היא חיבור ואכפתיות…" אלו רק חלק מהדברים שכתבו חניכי מכינת תבור להגדרת 'מהי ציונות?'

ביום שני (28/5) התקיים השיעור האחרון בתכנית עיונים בכתבי הציונות במכינה הקדם צבאית תבור בנצרת עילית. תכנית העיונים הייתה חלק ממכלול שנת הלימוד והעשייה במכינה ומטרתה הייתה לפתוח צוהר לחניכי וחניכות המכינה אל עולם ההגות והמחשבה של הוגי הרעיון הציוני – על הוגיה, מנהיגיה, חלוציה והתפתחותה ההיסטורית משלהי המאה ה-19 ועד ימינו. במסגרת התכנית קיבלו החניכים והחניכות מקראת לימוד מיוחדת ומקיפה שכללה את הטקסטים המכוננים של הרעיון הציוני ורקע ביוגרפי קצר של הדמויות הפעילות בתולדות הציונות.

פרקי הלימוד נבנו על פי התבנית של שלוש תקופות מכוננות בתולדות הרעיון הציוני (עד קום המדינה):

1) בין תנועת ההשכלה לעליית הלאומיות היהודית (1862 – 1882) ובתקופה זו הוגים בולטים כגון משה הס ופרץ סמולנסקין.

2) זרמי היסוד ברעיון הציוני: עלייתו של הרעיון הציוני בדמות תנועת חיבת ציון והזרם המעשי (1882 – 1896) ובו הוגים מרכזיים כמו משה לייב ליליינבלום ופינסקר ואנשי מעשה כמו תנועת ביל"ו וישראל בלקינד; עלייתו של הזרם הרוחני (1889 – 1900) בהובלתו של אחד העם ודמויות מרכזיות כמו המשורר הלאומי ביאליק; ועליית הזרם המדיני (1896 – 1904) בהנהגתו של 'חוזה המדינה' בנימין זאב הרצל, שהיווה נקודת מפנה ומהפכה בתולדות הלאומיות היהודית המודרנית. בפרק זה התמקדנו בלימוד הגישות המרכזיות שלאחד העם והרצל והפולמוס המרכזי ביניהם על דמותה של התנועה הלאומית והחברה הישראלית העתידית – בין צרת היהודים של הרצל (האנטישמיות) שתבוא על פתרונה בדמות הקמת מדינת לאום מודרנית לעם היהודי בארצו ההיסטורית, ובין צרת היהדות של אחד העם (ההתבוללות ואיבוד הזהות היהודית) שתבוא על פתרונה בהקמת חברה ישראלית המושתת על יסודות רעיון המרכז הרוחני.

3) התקופה השלישית מתאפיינת בעלייתם של זרמי הסינתזה כגון הציונות הדתית (ותנועת 'המזרחי' 1902 בהובלת דמויות כמו הרב ריינס); הציונות הסוציאליסטית (1898 – סירקין ו'שאלת היהודית ומדינת היהודים הסוציאליסטית'); וכן חוויית העלייה השנייה הבאה לידי ביטוי בספרות (ש"י עגנון ו'תמול שלשום') בשירה (ביאליק ורחל), בהגות (א.ד. גורדון), בהתיישבות ובהתפתחות הפוליטיקה היישובית בארץ ישראל (ברל כצנלסון, בן גוריון, טרומפלדור, טבנקין ועוד); זרם חשוב נוסף הוא הזרם הרביזיוניסטי מייסודו של זאב ז'בוטינסקי והגותו הליברלית החשובה שהציבה השקפת עולם ציונית חדשה ומקורית במסגרת התנועה הציונית; בנוסף למדו החניכים על מגמות שונות בציונות כמו סוגיית הזהות היהודית-חילונית ובמסגרתה טקסטים מכוננים של ברדיצ'בסקי, הסופרים י"ח ברנר וחיים הזז ('הדרשה') ומולם ניסיון האיחוי בין הישן לחדש של א.ד. גורדון, ביאליק ואחד העם.

השיעורים האחרונים עסקו בנושא הבוער ביותר על סדר היום – המחשבה הפוסט-מודרנית וביטויה בזירה המקומית שלנו –הפוסט-ציונות. בעוד שבשיעור הראשון של התכנית שאלנו את השאלה 'מדוע יש ללמוד את כתבי הציונות?' וקיבלנו את תשובתם של פרופ' אליעזר שביד שכתב כי "כבנים לדור שניטל עליו להמשיך במפעל הלאומי, החברתי והתרבותי, מתוך ריחוק ממקורות היניקה עצמם, לא נוכל למלא תפקידנו כראוי ולא נוכל לעמוד במסת הקשיים הניצבים לפנינו, אלא אם כן נחזור ונגלה את הצינורות המעטים שהוסיפו להתקיים ביצירתו של הדור הקודם והוליכו את השפע שירש דור זה מאבותיו ושיצר הוא בעצמו… עלינו להתחבר אל הצינורות הללו ולהתמודד עם התכנים הנמסרים בהם כדי לכוון את דרכנו. צורך הוא לנו וגם חובה המוטלת עלינו, להתנער מן הדעה הקדומה ולהתגבר על קשייו הענייניים של עיון כזה…" ואת דבריה של פרופ' רות גביזון שהוסיפה כי "רק יותר משישים שנה עברו מאז הוקמה המדינה, וחלק גדול מן הנוער היהודי החי בה אינו מכיר את סיפורה של הציונות, את עיקריה ואת טעמיה. הישגה הגדול ביותר של הציונות הוא שלמרות העובדה שהקמת המדינה היתה מהפכה דרמטית בגורלם של יהודים בעולם – יהודים צעירים החיים בה כבר מקבלים אותה כדבר המובן מאליו. אלא שבלי היכרות עם עיקרי הציונות וללא מחויבות אליהם – לא נוכל להמשיך ליהנות מכל הדברים שרק המדינה היהודית מאפשרת לנו…" הרי שבשיעור האחרון ניסינו לענות על השאלות 'מהי הציונות?' (בעיקר עבורנו והרלוונטיות שלה בחיינו) והאם "יכול להיות שזה נגמר?" או שמא יש ביסודות המחשבה הציונית להעניק מענה אקטואלי לאתגרי הדור והתקופה.

השיעורים התקיימו בשיטה משולבת של לימוד פרונטלי ולימוד בית מדרשי של קריאה אישית ומשותפת ודיון חופשי על הטקסטים תוך הצבת הקשר היסטורי ורעיוני לכל טקסט והוגה. בסיום הלימוד קיבלו החניכים את טיוטת הספר עיונים בכתבי הציונות – הוגים ומגשימים אודות דמויות מרכזיות בתולדות הרעיון הציוני – החל ממבשריה ועד זרמי היסוד והסינתזה וכן סוגיות ליבה בתולדות הציונות כמו שלילת הגלות, חברת מופת, הזכות על הארץ, עקרון העבודה העברית ואתגר הפוסט-ציונות.

תודה לחניכים והחניכות של מחזור ח', שבאו לכל שיעור עם תשוקה לידע וקיימו שיח פלורליסטי מעמיק ומאתגר, על הסקרנות, הרצון ללמוד ולהכיר את הרעיון הציוני ויסודותיה של החברה הישראלית והמדינה היהודית. תודה לצוות המכינה – ראש המכינה עמיחי ומנהלת המכינה אושרת, על ההזדמנות ללמוד יחד את כתבי הציונות.

בהצלחה לכל החניכים והחניכות בהמשך דרכם!

להורדת טיוטת הספר 'עיונים בכתבי הציונות' (מהדורת תשע"ח) לחצו: 

‏‏עיונים בכתבי הציונות. מהדורת תשעח. 2018