"אנו מכריזים בזאת"

בשנת 2008, במלאת 60 שנה למדינת ישראל, נטלה על עצמה החברה למתנ"סים את האתגר לעצב מסגרת מסורתית לחג. החברה הוציאה, בשיתוף עם ארגון "ביחד", קרן מורשה והפדרציה היהודית של ניו יורק את החוברת "אנו מכריזים בזאת", המציעה מסגרת לסדר משואות ליום העצמאות בקהילה ובמשפחה.

 חגי ישראל הם לבה הפועם של השנה העברית ועמוד השדרה של התרבות היהודית. כל חג עוצב במשך מאות ואלפי שנים. במרכזו –טקסט מקודש, ולו טקס מרכזי משלו, מנהגים והלכות. יום העצמאות הוא הצעיר בחגי ישראל וטרם עוצבה לו מסורת ייחודית. נוצרו בו מספר מסורות ממלכתיות – טקס המשואות בהר הרצל, חידון התנ"ך, חלוקת פרסי ישראל, אולם מסורת של חג יהודי אינה מתמצה רק בפן הממלכתי, אליו מתחברים הפרט והמשפחה רק באמצעות צפיה בטלוויזיה. חג יהודי נחוג במשפחה ובקהילה. על מנת שיום העצמאות יהיה חג לדורות, יש לעצב בו מסורת במשפחה ובקהילה.

 מאחר וטרם נוצקה מסורת כזו, מאופיין החג במנגל, פטישי פלסטיק והתזת קצף, בזיקוקי די-נור ובהופעות אמנים. בציבור הדתי נוספת לכך תפילה חגיגית בבתי הכנסת ואמירת הלל, כבכל יום חג.

 אין כל בעיה במנגל, אולם אין הוא יכול להיות תחליף לתוכן ממשי לחג. אותו מנגל ניתן לעשות בכל תאריך אחר בשנה ואין הוא נוגע כהוא זה בתכני החג ומסריו. גם ההופעות בכיכרות הערים הן של אמנים שניתן להזמינם בכל יום אחר בשנה, הרבה יותר בזול ולמופע שלם, ארוך ומלא הרבה יותר.

לא על המנגל לבדו

מאז קום המדינה נעשו ניסיונות שונים לעצב מסורות לחג – הגדה של יום העצמאות, סדר יום העצמאות ועוד, בעיקר בשנותיה הראשונות של המדינה. הניסיונות הללו לא עלו יפה.

 בשנת 2008, במלאת 60 שנה למדינת ישראל, נטלה על עצמה החברה למתנ"סים את האתגר לעצב מסגרת מסורתית לחג. החברה הוציאה, בשיתוף עם ארגון "ביחד", קרן מורשה והפדרציה היהודית של ניו יורק את החוברת "אנו מכריזים בזאת", המציעה מסגרת לסדר משואות ליום העצמאות בקהילה ובמשפחה.

 חוברת זו הינה השמינית בסדרת חוברות לחגים שהוצאו בידי החברה למתנ"סים בשנים האחרונות, כמו חוברות סדר ט"ו בשבט, "מגילה בקהילה" לפורים, תיקון ליל שבועות, "פאר תחת אפר" לתשעה באב, "שלא יגמר לעולם" ליום השואה ועוד. נפלה בחלקי הזכות הגדולה להימנות עם שלושת עורכי החוברת, לצד ד"ר מיכל אפללו – מנהלת אגף המו"פ בחברה למתנ"סים וד"ר יעקב מעוז מהיחידה להתחדשות יהודית בקהילה בחברה למתנ"סים.

בהיותי אחד מנחתומי החוברת, לא אעיד על טיבה של העיסה, אלא אסתפק בהצגת מה שיש בה.

 הטקסט המכונן של עצמאות ישראל, שראוי להתקדש ולהיות הטקסט של יום העצמאות, הוא ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, הידועה יותר בשמה "מגילת העצמאות". זוהי המגילה השישית, המשכן של חמש המגילות המקראיות. מגילת העצמאות היא הטקסט המרכזי של החוברת. היא מופיעה בשלמותה לקראת סופה של החוברת, אך תכניה וציטוטים מתוכה שזורים לכל אורכה, כפי שנראה בהמשך.

החוברת, שהינה הצעה לטקס / מסכת / סדר לחג, נפתחת כמקובל בחג יהודי בקידוש. היה צורך בתעוזה, יש יאמרו בחוצפה, לכתוב קידוש ליום העצמאות, אך אנו לקחנו את האתגר הזה על עצמנו. וזה נוסח הקידוש:

"יום העצמאות, ויכולו ויתמו ימי הגלות. ויכל עם ישראל בה' באייר לחתום מגילתו, ויכרז בו ביום על הקמת ישראל מדינתו, ויגמור העם את ההלל על פאר יצירתו, ויעשהו ליום חג לדורות, כי בו הגשים את מקצת החלומות.

 ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן.

 נברך את עם ישראל, עם עולם, אשר קידש החיים ורצה בהם, ויום חג עצמאותו באהבה וברצון הוריש לנו, זיכרון לדור התקומה, ראשית צמיחת הגאולה, זכר ליציאה משעבוד גלויות, ויום חג זה לאהבה ולשלום הנחילנו. ברוך העם אשר היום יום חג עצמאותו".

הקידוש נועד להעניק ליום זה את הדרת הקודש המקובלת במורשת ישראל בשבתות ובחגים. הוא כתוב בסגנון המיוחד לערב שבת. כפי שבקידוש ליל שבת אנו מזכירים את האירועים המכוננים במסורת היהודית – בריאת העולם ויציאת מצרים, הקידוש הזה מציג את היציאה מן הגלות ואת הקמת המדינה. למעט הברכה על היין, אין בטקסט אמירה דתית. אין הקידוש מברך את ה', אלא את עם ישראל.

 בחוברת – 50 עמודים. היא בנויה מ-12 שערים, המבטאים את התכנים המרכזיים שראוי לעסוק בהם בחג. לכל שער כותרת המציגה את הנושא וכותרת משנה הלקוחה מתוך מגילת העצמאות – משפט העוסק בנושא של השער.

 השערים הם: א. הכמיהה לארץ ישראל – "שאיפת הדורות לגאולת ישראל". ב. הציונות – "זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו". ג. הקמת המדינה – "מדינה יהודית בארץ ישראל". ד. עליה וקליטה – "פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות". ה. התיישבות – "הקימו יישוב גדל והולך". ו. ביטחון – "ומגן על עצמו". ז. צדק חברתי – "לאור חזונם של נביאי ישראל". ח. לכידות ואחדות ישראל – "להתלכד סביב היישוב". ט. תרבות ישראלית – "בה יצר נכסי תרבות לאומיים". י. חידוש העברית כסמל התחדשות וחירות – "החיו שפתם העברית". יא. החתירה לשלום – "אנו מושיטים יד לשלום ולשכנות טובה". יב. ירושלים – "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית".

 כל שער נפתח בהדלקת משואה. אנו ממליצים שאת המשואה ידליק אדם מן הקהילה המזוהה עם הנושא. למשל – אדם העוסק בהתנדבות בקהילה ידליק את משואת הצדק החברתי, איש צבא את דגל הביטחון וכו'. בהמשך השער מופיעים טקסטים לקריאה, שירים לשירה בציבור ולהאזנה בביצוע המקורי וחידות טריוויה. הטקסטים הם ממקורות ישראל הקלאסיים לצד טקסטים ציוניים וישראליים מן העת החדשה. השירים הם מכל שנות הזמר העברי (יש בחוברת למעלה מחמישים שירים) מימי ראשית הציונות ועד ימינו.

הדיאלוג בין הישראליות לבין המורשת היהודית

לצד היותה של החוברת ציונית מאוד בתכניה ובמסריה, שמנו בה דגש מיוחד על הדיאלוג בין הישראליות החדשה לבין המורשת היהודית עתיקת היומין. המסר בכך, הוא שהציונות, מדינת ישראל, הישראליות, לא צמחו על מצע מנותק, אלא הם חוליה בשרשרת הדורות של עם ישראל, אם גם חוליה חשובה ומהפכנית, החוליה שבה עם ישראל לקח את גורלו בידיו והמיר את ההמתנה הפסיבית לגאולה משיחית, באקטיביזם של גאולה לאומית עצמית. הביטוי לדיאלוג הזה מופיע בכל שער, בשילוב בין טקסטים מן המקרא, מחז"ל, מהרמב"ם או מן התפילה לצד הטקסטים האקטואליים. ביטוי נוסף למסר הזה, הוא השער הראשון, העוסק בכמיהת הדורות לארץ ישראל, ללמדנו שהציונות לא צמחה יש מאין.

קצרה היריעה לעיון מפורט בשערי החוברת, אך אציג אותה באמצעות התמקדות בשער אחד, חביב עליי במיוחד – השער השביעי, שער הצדק החברתי "לאור חזונם של נביאי ישראל".

השער נפתח בהדלקת משואה, בנוסח הבא: "משואה שביעית זו אנו מדליקים לכבוד העושים למען היות החברה הישראלית שוחרת חסד, משפט וצדקה; לכבוד העושים למען השמעת צעקתו של הדל, של הנצרך ושל הלוקה בגופו או בממונו; לכבוד מחדשי מסורת הנביאים, אשר לא חתו מפני גדול ונשוא פנים, וביקשו את האמת, השלום והצדק החברתי, נדליק משואה זו".

 הטקסט הראשון בשער הוא של בן גוריון, העוסק ב"ואהבת לרעך כמוך". שני הטקסטים הבאים הם מן המקרא. האחד מספר דברים פ' ט"ו, הפרק העוסק בשנת השמיטה ובנתינה לאחר, בדאגה לחלשים בחברה: "… נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו … פתוח תפתח את ידך לאחיך וענייך ולאביונך בארצך". הטקסט השני, מישעיהו נ"ח, הוא חלק מההפטרה ליום הכיפורים. הנביא ישעיהו בז לצום ולפולחן שאינו מלווה בחתירה לצדק חברתי ובעשיית צדק. "הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו. הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית. כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם…". מתוך יד החזקה של הרמב"ם הבאנו את המעלה הגדולה בשמונה מעלות הצדקה: "… זה המחזיק ביד ישראל שמך, ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות…".

 בהמשך אנו מעמתים את הטקסטים הנפלאים הללו עם המציאות החברתית בימינו. אחת הבעיות הקשות היא עבדות, למעשה, במדינת ישראל של ימינו, שלה ביטויים שונים. אחד מהם הוא מהגרי העבודה. הכנסנו לשער זה את שירה של חוה אלברשטיין "ורה מבוקרשט" העוסק בנושא. הבאנו מתוך מגילת העצמאות את הפסוקים המבטיחים "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין". מנהיג ציוני נוסף שהבאנו מדבריו הוא זאב ז'בוטינסקי – דבריו על חמשת המ"מין שהמדינה חייבת להבטיח לכל אזרחיה: מעון, מזון, מלבוש, מורה ומרפא". בטקסט מוצג חזון של מדינת רווחה רדיקלית, חזון חברתי שישראל מעולם לא הגיע אליו, אך בהובלת המתיימרים להיות תלמידיו של ז'בוטינסקי היא הולכת ומתרחקת ממנו.

 שיר נוסף הוא שיר ילדים, שירו של יהונתן גפן מתוך "הכבש השישה עשר" – "כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים". הילד שר על חוויה טראומטית שחווה, כאשר נתקל לראשונה בעוני ובמצוקה, ב"איש עני עם חורים בגרבים". כן צרפנו חלק משירו של שאול טשרניחובסקי "אני מאמין" הידוע יותר כ"שחקי שחקי". זהו שיר המבטא אמונה יוקדת באדם וביכולת להגשים חלום של חברה צודקת, שוויונית וסולידרית: "רוחו ישליך כבלי הבל / ירוממנו במתי על / לא ברעב ימות עובד / דרור לנפש, פת לדל". השיר החותם את השער צעיר מ"אני מאמין" בכמאה שנה – שירו של מוקי "מדברים על שלום", ובו שורות כמו "כולם מדברים על שלום / אף אחד לא מדבר על צדק / לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום / כמה אצבעות על ההדק?" מסגרת דומה מופיעה גם בשאר השערים.

החוברת נחתמת בתפילה לשלום המדינה.

 על עמוד מעמודי החוברת צבוע בצבעי כחול לבן. על שערה הקדמי הסמלים הלאומיים – הדגל, המנורה, יונה. על שערה האחורי תמונות נוסטלגיות של חפצים ונכסי תרבות מן העשורים הראשונים של המדינה. החוברת עצמה מעוטרת בתמונות רבות, על פי הנושא.

 החוברת בשלמותה אינה יכולה להיות טקס יום העצמאות, שכן היא ארוכה וגדושה מאוד. אולם היא מציעה מתכונת לטקס, שפע של טקסטים ושירים וניתן לקחת מתוכה הרבה לסדר במשפחה, למסכת בקהילה, לטקס ביישוב, לשיח ולפעולה בתנועת הנוער, בבית הספר ועוד.

 אין לנו היומרה לעצב את הטקס שיהיה "הגדה של יום העצמאות" לאלפי שנים. אנו מאמינים שתרמנו נדבך לעיצובה של מסורת, שתמשיך להתעצב לאורך מאות שנים. כחברה ארצית הפרוסה במרבית הרשויות בארץ, ומחוברת לקהילותיה, יש לנו יכולת להגיע לקהל רב ולהשפיע".. לא עלינו המלאכה לגמור, אך בחרנו לא להבטל ממנה.

 _____

*) מאמר זה פורסם לראשונה ב- הבלוג של אורי הייטנר