בית המדרש לציונות | מפגש שני: מתי החלה הציונות?

במפגש הראשון של בית המדרש לציונות לפני שבועיים (9.2) הצבנו את שאלת העל ללימוד שלנו והיא – מהי הציונות? במפגש השני הצבנו את השאלה השנייה – מתי החלה הציונות?

שאלות אלו תלויות אחת בשנייה, שכן אם נצליח להבין מהי הציונות נוכל לנסות לענות על השאלה מתי הופיעה לראשונה. אולם כפי שהבנו בלימוד המשותף, אין תשובה החלטית לתאריך ספציפי של הופעת הציונות אלא מדובר בתהליך הדרגתי של התפתחות המאפיינים ההיסטוריים והרעיוניים אשר הולידו את התנועה הציונית.

עוד לפני הופעתו של הרצל ואף לפני הופעתו של אחד העם והציונות הרוחנית של תנועת חיבת ציון (השם הראשוני ל'ציונות') עברו על היהודים במזרח ובמערב אירופה תהליכי מודרניזציה, חילון ואמנציפציה (שווי זכויות אזרחי והשתלבות בחברה הכללית). במאה ה-19 חלו הרבה שינויים בחברה האירופית, בפוליטיקה, בחברה, בכלכלה. המדינה המודרנית חדרה לכל תחומי החיים, היא מאפשרת ליהודים שילוב בחברה וזכויות ולא מאפשרת קיום תרבויות עצמאיות ("גטאות"). אופי הקיום היהודי במשך מאות שנים באירופה מתחיל להסדק ולהתפורר. הציונות לא היתה התשובה היחידה של היהדות למודרניזציה ואף לא התשובה הראשונה או הדומיננטית. ניסינו למפות באופן כללי ביותר את התגובות השונות של יהודים לאתגר זה, כדי לתת את התמונה הרחבה ביותר למקומה של הציונות באותה תקופה בין דפוסי פעולה וזרמי מחשבה וחברה אחרים. אין זו חלוקה מדויקת, אלא ניסיון ליצור קצת סדר, וניתן לדון ולערער עליה. התגובות העיקריות היו: 1) התבוללות – ויתור על היהדות. 2) אורתודוכסיה – החזקת היהדות בתור דת. 3) לאומיות – החזקת היהדות בתור לאום. כמובן היו גם זרמים ששילבו בין השניים האחרונים (כמו הציונות הדתית) והיו פיתוחים מאוחרים של הרעיונות כמו "יהדות כתרבות" שצמחה מתוך גישה של ציונות רוחנית.

חלוקת הזרמים היהודיים המרכזיים בעת המודרנית: השכלה – אורתודוכסיה – לאומיות

המסלול אל הציונות התחולל בתנועת מטוטלת, חניכי חדר וישיבה (שהיו אף תלמידי חכמים) שבבגרותם רכשו השכלה והתבוללו, הגיעו למסקנה כי הם לא יכולים או לא רוצים להתנתק מזהותם היהודית, אך לא קיבלו את הדת. כך פיתחו זהות יהודית לאומית. חלק מההוגים אנחנו יכולים לשייך באופן אוטומטי לציונות, חלקם נחשבים "חובבי ציון", חלקם "מבשרים"וחלקם אולי פחות מוכרים בתור מי שתרמו לעיצוב הרעיון והתנועה: צבי גרץ למשל היה היסטוריון שהיה מזוהה באופן נחרץ ביותר, ואף נאבק על כך עם הוגים רפורמים בתקופתו, עם היות היהדות בעלת הגדרה כפולה לאומית ודתית, עם ולא רק אמונה. האם ניתן לראות בו ציוני, למרות שלא החזיק בתפיסות של עליה וישוב הארץ, או של הקמת ישות מדינית יהודית עצמאית? רבי נחמן קרוכמל (רנ"ק) היה רב משכיל שבספרו "מורה נבוכי הזמן" אימץ את השקפתו ההיסטורית של הגל תוך התאמתה לתפיסה היהודית. הגל טען שמשך חייהן של אומות תואם את חייו של כל יצור בטבע ומתחלק לשלושה שלבים: צמיחה, גדילה וקמילה. רנ"ק מאמץ את הגדרותיו, אך קובע שהעם היהודי הוא שונה במובן אחד- בשלב קמילתו הוא משנה את צורתו וזוכה לחיים חדשים. רנ"ק מסביר זאת גם על פי עקרונותיו של הגל שלכל אומה יש 'רוח לאומי' הגווע עם קמילתה, אך ממשיך וטוען שהעם היהודי מחובר ל'רוחני המוחלט', הוא האל, אשר מונע ממנו להכלות. בכך רנ"ק מקבע את תפיסתו של העם היהודי כלאום, בדומה לשאר הלאומים באירופה, אך בעל ייחודיות מכולם. כרב, ספרו גם נותן "הכשר" דתי לתפיסה זו.

בין תנועת הרפורמה היהודית, תנועת ההשכלה וההתבוללות ותפישת היהודים כקבוצה דתית גרידא, לבין האורתודוכסיה והתנועה החרדית המסתגרת שנולדה כתגובת נגד לאתגרי המודרניזציה, קמו ועלו על בימת ההיסטוריה סופרי הספרות העברית החדשה, מבשרי תנועת חיבת ציון, שניסו לעמוד כגשר המקשר בין העולם המסורתי היהודי הישן לבין העולם המודרני חילוני של העת החדשה. כדי להבין את הציונות כתנועה מודרנית ולנסות להצביע על נקודת הופעתה עלינו ראשית להבין את כתביהם של מבשרי חיבת ציון. מי הם היו ומה הם רצו?