עיונים בכתבי הציונות | דמות האישה בעיני זאב ז'בוטינסקי

זאב ז'בוטינסקי (1940-1880) אחד מגדולי המנהיגים הציוניים, שעמד בראש הציונות הרוויזיוניסטית ותנועת הנוער בית"ר. ז'בוטינסקי דגל בציונות המדינית, בחידוש הגאווה הלאומית ובטיפוח הצבאיות היהודית לצד ערכים חברתיים ליברליים ושמירה על כבוד האדם באשר הוא.
ז'בוטינסקי היה ממקימי ההגנה היהודית באודסה; יחד עם יוסף טרומפלדור הוא הקים את הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה. כמו כן הקים את ארגון ההגנה בירושלים כתגובה לפרעות ביהודים והיה המפקד העליון של האצ"ל. בגלל פועלו נאסר ז'בוטינסקי בידי הבריטים ומאוחר יותר הוגלה מארץ ישראל, ולא הותר לו לחזור אליה עד יום מותו. לאחר הקמת מדינת ישראל הועלו עצמותיו ארצה, והוא נקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. ז'בוטינסקי היה אדם רב-כישרונות: משורר, סופר ומתרגם, עיתונאי ופובליציסט, נואם מצוין ואיש רוח מגדולי ההוגים היהודיים הליברליים בעת החדשה.

הַאֲדָּרַת נשים במשנתו של זאב ז'בוטינסקי 

בשנת 1963 יצא לאור בעריכתו של פרופ' יוסף נדבה הקובץ: "דמות האישה בעיני ז'בוטינסקי", שמשקף את התבטאויותיו של ראש בית"ר על האישה – הן במכתביו, הן במאמריו, הן בסיפוריו והן בזיכרונותיו. בהקדמה לספר, כתבה חמדה גלעדי:
"…. האישה בחיים המדיניים, האזרחיים והמשקיים – שימשו כנושא לדיון ולכתיבה רק למעטים בין הסופרים, הסוציולוגים ואנשי-המדע. בין המעטים האלה נמנה זאב ז'בוטינסקי ז"ל. לא זו בלבד שהכיר בכוחות הגדולים הטמונים במחצית זו של האנושות [הנשים] והצביע על ההפסד העצום הנגרם לחברה, המוותרת על שיתופה של האישה בעיצוב דמות חיינו, אלא שיצא למלחמה עזת-נפש, כדרכו, להענקת זכויות מלאות לה ולמתן פורקן גמור לכישרונותיה…"

ז'בוטינסקי ומאבקו לשוויון זכויות אזרחי לנשים

זאב ז'בוטינסקי נתייצב במערכה להבטחת זכויות האישה בכל שטחי החיים ותבע מתן שיווי-זכויות מלא לאישה, ללא פשרות:
"היחס לאישה הוא הקו המבדיל בין תרבות לפרא. אין קידמה בְציבור המרשה לכוחות החושך שבו להשפיל את האישה. אחד הגורמים הכי מכריעים של התקדמות אירופה הוא יחס הכבוד לאישה, אותו יחס שבימי קדם נתבטא ב'אבירות', ובימינו אנו – בשוויון זכויות. עמנו ברובו גם הוא אחד הגורמים החשובים ביותר שיצרו את התרבות האירופית, ולא נרשה לגזול מאתנו את ירושתנו זו, שגם היא ירושה לאומית ומקור גאווה לאומית לישראל." (עולמו של ז'בוטינסקי – מבחר דבריו ועיקרי תורתו , הרצאה על 'כנסת ישראל', דאר היום, 18.2.1929 , 113).

כבר ב – 15 במרץ, 1929, בתשובה על דרישת ועד העיר ירושלים לתשלום מיסים, דרש זאב ז'בוטינסקי ייצוג לנשים בהנהגה הציבורית:

מאת זאב (ולדימיר) ז'בוטינסקי לוועד העיר ירושלים
ירושלים, 15 במרץ 1929

אדונים נכבדים,
בכל לבי הייתי רוצה להשתתף בהוצאות ועד העיר, אבל עד שלא יהיה מקום וחלק גם לנשים בהנהלת עסקי העדה, שמי לא יהיה ברשימת משלמי המסים של מוסדכם.
בכבוד גמור
זאב ז'בוטינסקי
מתוך: ארכיון העיר ירושלים, תיק 4044, מיכל 3622, תיק 31

גלעדי כתבה כי "הוא קרא לעצמו "גבר-סופרג'סט" (סופרג'יזם הייתה תנועה עולמית שנאבקה למען שוויון זכויות אזרחי לנשים ובעיקר על זכותן להצביע ולהשתתף בבחירות דמוקרטיות) ונתייצב במערכה להבטחת זכויות האישה בכל שטחי החיים…. בכתב ובעל-פה תבע מתן שיווי-זכויות לאישה העברית תוך הערכת נאמנותה לתקומה הלאומית, שפעמים הגיעה לקנאות ממש."

ז'בוטינסקי ראה עצמו כיורשו של הרצל שכתב בספרו אלטנוילנד "בחברה החדשה שלנו לנשים יש שוויון זכויות מלא… זכות הנשים לבחור ולהיבחר מובנת אצלנו מאליה. הן עבדו יחד אתנו בבניית המוסדות, וההתלהבות שלהן מהחזון המשותף המריצה את הגברים."

ז'בוטינסקי עם אשתו יוהנה ובנו ערי

תפקיד הנשים במימוש החזון הציוני במשנתו של ז'בוטינסקי

נשים קיבלו זכות בחירה, כבר בקונגרס הציוני השלישי. בתארו את רשמיו מן הקונגרס השמיני כתב הסופר שלום עליכם: "מהפרלמנט היהודי ודאי היה נגרע הרבה אלמלא השתתפותן של הנשים היהודיות היפות, בנות ציון האמיתיות… אלוהים ברא אותן למען תקשטנה, תייפנה, תהדרנה ותפארנה את חיינו… נראות הן כפרחים ססגוניים בגן היהודי שלנו, והן משוות לקונגרס חן מיוחד. חבל שאף אחת מהן אינה חפצה או אינה מסוגלת להופיע על הבמה."

עם התחדשות הלאומיות היהודית, מייעד ז'בוטינסקי לנשים תפקיד נכבד במימוש החזון הציוני:
"הוא [ז'בוטינסקי] תבע ללא הרף לנצל את התכונות הנפשיות של האישה העברית בחינוך הדור הצעיר בהתיישבות, בעיר ובכפר, במוסדות ציבור ובעבודה סוציאלית. "ההתיישבות קמה ונופלת עם האישה", טען. "הגבר יכול לכבוש את הארץ, אולם ההיאחזות במקום על אף הקשיים תלויה באשה, במשפחה". ועוד אמר, כי "כל תנועה היא מאובנת וצולעת אם אין האישה לוקחת בה חלק". (חמדה גלעדי, מתוך ההקדמה לספר, "דמות האישה בעיני ז'בוטינסקי").

ולאחיות אני רוצה לומר: כל הדברים האלה שייכים גם להן. גיבור, אביר ועוד הן מילים ממין זכר. גם תרומפלדור היה גבר. אבל העם העברי הוא עם כזה, הזקוק לחיילים ולחיילות, לפועלים ולפועלות, לאיכרים ולאיכרות. אני בטוח כי אכן תקומנה נשים גיבורות ופועלות כאלה כאשר היו לנו" . (דברים בפגישה עם בית"רי ביאליסטוק, "דאר היום" 19.12.1930).

אם גבר יודע לדבר עברית, אין בכך כלל וכלל ערובה, כי ילדיו גם הם ידעו עברית: אולם אישה כי תדע עברית, אפשר לקוות ולדורש, שהעברית תהיה לשפת העריסה שלהם. (רעיון בית"ר, 1934, כרך "בדרך למדינה" עמ' 328)

"וכבר אני רואה בך את האיש העברי, אשר יחד עמו אני מקוה לעבוד את עבודת ישראל וציון גם בארצות-הגלות וגם בארצנו. ואם תמלא התקוה הזאת, אז תשמח עליך אמך, אשר אין לה שמחה ותקוה בעולם מלבדך, אמך אשר היא פועלת גדולה ונמרצת על שדה-העבודה העברית; (מתוך מכתב אל אחיינו יונה קופ, אב תרע"ג, 1913).

תכונותיה הייחודיות של האישה בתפיסתו של ז'בוטינסקי

"נפש ארוגה מחוטי פלדה וחוטי משי, ולמושג הזה אקרא 'אישה'"

דמות האישה בעיני ז'בוטינסקי בהוצאת מכון ז'בוטינסקי בישראל

"מחשיב אני את האישה על הגבר בכל שטח יסודי של חיי הציבור והבית; חוץ מיגיע כפיים גס ופראי שבו מכריע כוח השרירים, אין תפקיד ומקצוע שלא הייתי מוסר לאישה בעדיף על גבר. אצלי היחס הזה… מקורו אולי בניסיון האישי – בשלושה דיוקני נשים, איתן שיתפני גורלי – ניסיון שנטע בתוך תוכי מושג של נפש ארוגה מחוטי פלדה וחוטי משי, ולמושג הזה אקרא 'אישה'. אמונותיי מעטות הן, וזו אחת מהן – שאמך, אחותך, אשתך הן בנות מלכים, אל תיגע ואל תגיע." (ז'בוטינסקי, מתוך "סיפור ימי", כרך "אוטוביוגרפיה", עמ' 149-150)

האישה היא 'אורגניזטור' [מארגנת] מלידה. מאז הימים הקדומים ביותר של ההיסטוריה מילאה תמיד את 'התפקיד המארגן' בכל משפחה. הגבר היה 'הרוכש' 'המשיג', הוא הלך 'לצוד צייד', תפקידו היה למצוא את ה'חומר' לשולחן ולתלבושת ולצרכי הבית. אולם להפוך אותו החומר למאכל ולבגדים, ל'מעון' נוח, לארגן את כל המשק, תמיד היה זה תפקידיה של האישה. יש לה נטייה טבעית לסדר, לחזות מראש מה נחוץ לא רק להיום, אלא גם למחר. זוהי אולי הסיבה שבתולדות העמים יש אחוז גדול פי כמה של מלכות ממדרגה ראשונה מאשר של מלכים ממדרגה ראשונה…, וכולן הצטיינו בייחוד בארגון ובסידור המדינה, החברה והמשק. על החינוך הבית"רי למצוא את הדרך כיצד לנצל זאת לשם הכשרת האזרחית האצילה של מדינת היהודים. (ז'בוטינסקי, כתבים , רעיון בית"ר, יסודות השקפת העולם הבית"רית, 1934; כרך 'בדרך למדינה').