סיפור אישי ותובנות של פעיל העמותה להתחדשות ציונית.

בעוד היותי סטודנט, טיילתי באוקראינה,  טיול מסורת וקברי צדיקים שכזה, שלא ממש ידעתי מה יהיה בטיול הזה כי אני לא ממש דתי, אבל זרמתי, ושם הבנתי משהו חשוב שילך איתי עד סוף חיי.

שם באוקראינה הקפואה הבנתי מה ישראל גרמה לעם היהודי.

במהלך הטיול, כאשר עצרנו את האוטובוס לראות חנוכייה קטנה אשר הייתה מונחת באמצע רחוב, וכשאז לפתע הגיעו כמה גלוחי ראש, והחלו לצעוק לעברנו קללות אנטישמיות ועשו לנו את ההצדעה הנאצית המפורסמת, וכתגובה, אנחנו הישראלים שבהתחלה ממש התחממנו ורצינו להחזיר, התחלנו להתקבץ והתחלנו לרקוד, ולהראות שאנחנו ״לא סופרים אותם״, לאחר האקט המחאתי, ששוחחתי עם אחד יהודי מקומי, ושאלתי אותו בהיסוס:

״למה… אתה ישבת בצד? למה אתם לא עושים עם זה משהו?!״

והוא ענה לי: ״ככה זה, אין מה לעשות, התרגלנו ומנסים להסתדר ולא רוצים להחמיר את המצב״…

אז הבנתי:

כאשר העם היהודי היה בגולה, הוא היה מפוזר, חלש ובודד, הוא היה תלוי בחסדיהם של השליטים, תמיד הוא היה מיעוט ועשה מה שאמרו לו, לטוב ולרע, בדרך כלל לרע (בלשון המעטה) וכך היהודים פיתחו התנהגות, רפויה וחלשה שמקבלת מרות, אבל היו כאלו שחשבו אחרת, שלא רצו להיות נשלטים, שלא רצו להיות ״פראייר״ יותר! הם העזו וחלמו! עשו ונלחמו! והקימו מדינה!

עכשיו בוא נהיה גלויים, מדינה לא הכי להיט, כן?

קשה פה, כלכלית, צפוף, פוליטי, ביטחוני, ערבובי וכו', אבל מה שהמדינה כן עשתה, היא הפכה אותנו להיות פשוט ״לא פראיירים״ יותר! העם היהודי כבר לא מקבל מרות, יש לו מדינה משלו, הוא אחראי לגורלו! ולא צריך טובות מאף אחד, במדינה הזאת יהודי יכול להסתובב עם שרשרת של מגן דוד על הצוואר בלי לחשוש! הוא יכול להתפלל בלי לפחד! והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה! לא מפלים אותו והוא לא סוג ב'! הוא יהודי חזק ועצמאי, והכי חשוב: לא פראייר!!

עכשיו מה שאירוני פה, הוא שדווקא התכונה שהעם היהודי פיתח בזכות המדינה שלו, דווקא היא גורמת לו לרדת מהארץ, כי הוא ״לא פראייר״ יותר, הוא לא רוצה לחיות במקום עם סכסוך ומצב כלכלי קשה ומיסים, ופקקים, והכל ידוע, אז הוא מעדיף לחיות במקום נוח יותר, אבל אז, בלי לשים לב, חזרנו לאותו מקום כמו בתחילת הסיפור, על היהודי בגולה.

לכן, לדעתי… מבין לליבי היורדים כי אין ספק שקשה לחיות פה, מכל הבחינות, אבל זה הקשה שלנו! והקשה הזה, עדיף מ״מלכודת הדבש״ שמחכה איי שם, כי מתי שהוא זה יעלם! או יקום שליט אחר, או אם זה באחוז ההתבוללות הגבוהה (רק לאחרונה פורסם כי 58% מיהודי אמריקה, התחתנו נישואי תערובת), ואם זה הבדידות והחוסר שייכות ועד לחגים ולמשפחה והסוג ב' והכל, ואז מה? לעבור לעוד מדינה אחרת!? אז במקום לברוח למקום אחר, אותם יורדים צריכים לחשוב על איך הם משפרים את הבעיות במדינה שלהם! איך הם נלחמים כדי שיהיה פה יותר טוב לכולם! ואיך הם יכולים לתרום לכלל החברה ולא רק על האינטרסים האישיים שלהם.

אני אוהב את המדינה הזאת! אני אוהב את האנשים במדינה הזאת! ולא אעזוב לעולם! בשום מצב ובעד שום מחיר!

ואם כבר אוקראינה אז נצטט יליד המקום, זאב ז'בוטינסקי שכתב כי ״אם טובה ואם רעה, אם קלה ואם קשה, אם זולה ואם יקרה, זוהי ארצי!״