שנה לאחר רצח שירה בנקי ז"ל, הולך ומתבהר כי בעיר הברקת האריה עדיין לא מצא את אומץ לבו

 

1

"האיש המהלך ברחוב – יש לו זכות לחיות רק משום ורק במידה שהוא מכיר בזכותי שלי לחיות; ואולם, אם יש בדעתו להרגני, אין לו שום זכות קיום…" כתב זאב ז'בוטינסקי, ראש בית"ר ואבי הציונות הרוויזיוניסטית. למרבה הצער נראה כי ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, המשתייך למפלגה המתיימרת להמשיך את דרכו של אותו ענק רוח, לא הפנים את היסודות ההומניסטיים והליברליים שבהשקפת עולמו. אחרת קשה לתפוש כיצד שנה לאחר שפנאט מטורף רצח נערה על מנת להטיל טרור על משתתפי מצעד הגאווה בירושלים, הוא בוחר להימנע מלגבות את הצועדים באופן ממלכתי שיבהיר שללא קשר לתוכן מאבקם, המרחב הציבורי בעירו שייך להם לא פחות מאשר לאחרים והוא יגן בחירוף נפש על זכותם לשהות בו בבטחה. במקום זאת, הוא מגדיל עשות ומגנה את המצעד מאחר שהוא פוגע לדבריו ברגשות הדתיים. אם כך כדאי להבהיר – מי שמצדד ב'זכותו של ניר ברקת לא להשתתף במצעד' בשם איזו מתינות מאוזנת, מחמיץ לחלוטין את משמעות העניין.

שירה בנקי. צילום: מתוך פייסבוק

שירה בנקי ז"ל. צילום: מתוך פייסבוק.

ספק אם הנחלצים להגנתו היו מגלים סלחנות דומה אילו בהפגנה למען שוויון זכויות ליהודים בעיר אירופאית בתקופה בה האנטישמיות עדיין רווחה במערב היה נרצח אדם משום שהביע תמיכה והזדהות עם היהודים במאבקם, ושנה לאחר מכן ראש אותה עיר היה מצהיר כי לא ישתתף בהפגנה למען אותה מטרה משום שהיא פוגעת ברגשות מי שמתנגד לשוויון זכויות ליהודים.

לא מדובר בהעדפה אישית של ניר ברקת אלא בהצהרה פומבית של ראש עיר ששנה לאחר שנערה נרצחת על ידי קנאי נאלח משום שביקשה להביע סולידריות עם מאבק הקהילה לשוויון זכויות בירושלים, מתנער כראש עיר מהמצעד ומגנה אותו על שהוא פוגע ברגשות הומופובים ששליסל, הרוצח, הוא הסמן הקיצון שלהם. על כך הוא ראוי לכל הוקעה בדיוק כמו כל פוליטיקאי שבמקום לגבות ולתמוך במיעוטים נרדפים מגבה את שונאיהם – ויהיו אלו אנטישמים, גזענים אנטי שחורים או חרדים שמתעבים אנשים בשל נטייתם המינית.

אמירה כזו שנה לאחר רצח שירה בנקי ז"ל צריכה לעורר שאט נפש בכל אדם אנושי ומוסרי שמבין את משמעותה – כניעה למטרתו של הרוצח, ליצור דה לגיטימציה ציבורית חברתית וממסדית ללהט"בים ולדחוק אותן ואותם בחזרה לארון. כל מי שמגדיר עצמו כציוני הוא הראשון שאמור להיות ער לזהות בין הפרקטיקה הזו לפוליטיקה האנטישמית, ולגלות אפס סובלנות לעמדה רופסת פחדנית ומכוערת כזו מולה.